החלטה בתיק רע"פ 5119/05

           כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בחיפה כתב-אישום המייחס לו עבירה של הגשת רשימון כוזב, לפי סעיף 218 לפקודת המכס (להלן: הפקודה); עבירת השתמטות מתשלום מכס, לפי סעיף 218 לפקודה; מסירת ידיעה כוזבת במטרה להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ז-1975 (להלן: החוק); עבירה של עשיית מעשה על מנת להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 22(א)(5) לחוק מס קנייה.

           לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 19.4.99, שוחררה במכס חיפה מכולה מספר 2234820ZCSU (להלן: המכולה). ברשימון היבוא, על שם חברת בוריס וויצמן בע"מ (להלן: החברה), הצהירה החברה, כי הטובין המיובאים במכולה הינם שעוני קיר מסין. בכתב האישום נטען, כי באותו היום, בשעות הערב, נתפסה המכולה בעת פריקתה במחסן במושב צפריה, כאשר המבקש נתפס מנסה להימלט מהמקום. בהמשך התברר, כי בפועל יובאו במכולה, בנוסף לשעוני הקיר האמורים, כמויות גדולות של קרטוני סיגריות (להלן: הטובין), זאת מבלי שהוצהר על טובין אלו ברשימון, ואשר ערכם הגיע לסך כולל של 3,110,800 ש"ח, כאשר סך ערך המיסים החלים על טובין אלו, הינו 2,526,720 ש"ח. על-פי הנטען, מחקירה שביצעו חוקרי המכס, התברר, כי היוזמה להקמת החברה הייתה של המבקש, אשר בהנחייתו הוסדרה הקמת החברה ואף נשכרה חנות בתל-אביב. בנוסף, המבקש הוא שיזם והסדיר את שכירת המחסן במושב צפריה. בהמשך, ביום ההברחה, פגש המבקש במשרדי החברה אדם בשם שבתאי לוי (להלן: שבתאי), וביקש ממנו להביא כארבעה עובדים שיעזרו לו בפריקת משאית של שעונים העתידה להגיע. בהמשך, אכן נסע שבתאי ברכב שניתן לו על-ידי המבקש, אחרי המשאית עם הטובין למושב צפריה. במושב, החלו שבתאי והעובדים בפריקת המכולה, עד אשר נתפסו על-ידי המשטרה.

           בית-משפט השלום בחיפה (השופט ש' לבנוני) הרשיע את המבקש בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום, וגזר עליו עונש של 10 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי וכן קנס בסך של 30,000 ש"ח.

           על גזר-דין זה, ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה.

           בית-המשפט המחוזי (השופטים י' גריל, יק כהן, וי' אלרון) קבע, כי המבקש היה הדמות המרכזית מאחורי הפרשה מושא כתב האישום, והכול נעשה על-פי דברו. בנוסף, קבע בית-המשפט בעקבות טיעונו של המבקש, אשר בעיקרו סבב סביב "אישור בדבר תפיסה", אשר לא פירט את סימני הזיהוי של המכולה שנתפסה, ולא אזכר את שמו של המבקש, כי חרף חלקיותו של האישור, העדויות שנבחנו בפני בית-המשפט מניחות בסיס ראייתי מספק לקביעת המסקנה היחידה המתבקשת, כי המבקש ביצע את העבירות המיוחסות לו. לעניין גזר הדין, קבע בית-המשפט, כי יש להותיר את העונש כמות שהוא.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי יש להקל עימו בעונש החמור אשר הושת עליו. כמו-כן, טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט בכך שלא התחשב בנסיבותיו האישיות ובעובדה, כי אין לו כל עבר פלילי. זאת, במיוחד בהתחשב בעובדה, כי לטענתו התקיים כלפיו עינוי דין, בכך שאולץ להמתין כשמונה חודשים להכרעת הדין, מרגע שקיבל התראה מבית-המשפט להגיש את סיכומיו בהקדם, ולטענתו בתקופה זו אף התרופפה בריאותו כתוצאה מכל זאת. לפיכך, לטענתו, הדבר מהווה שיקול להמתקת עונשו. בנוסף, טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט בהניחו, כי המבקש ברח ולכן ניתן אישור התפיסה לשבתאי, וכי לא היה צריך בית-המשפט להתעלם מחלקם של אנשים אחרים בפרשה, אשר אי העמדתם לדין, או מתן עונשים פחותים מזה של המבקש להם, מהווים סתירה לעקרון אחידות הענישה.

           מנגד, המשיבה תומכת יתדותיה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. המשיבה טוענת, כי אין כל נסיבות מיוחדות בענייננו, המצדיקות מתן רשות ערעור. כמו-כן, לטענת המשיבה, העונש אשר הוטל על המבקש איננו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע, ואף מקל עימו. זאת, משום שמדובר בעבירות של הברחת טובין תוך תכנון ארוך טווח ומתוחכם, הכולל שלבים ואספקטים שונים ורבים, אשר מעידים כולם על מידת התחכום והמרמה של המבקש ורצונו לטשטש עקבותיו. כמו-כן לעניין ההשתהות ועינוי הדין עליהם טוען המבקש, טוענת המשיבה, כי גם בית-המשפט המחוזי קבע, כי זוהי טענה קנטרנית וקטנונית וזאת לאור העובדה, שהמבקש קיבל מספר ארכות ודחיות מועדים, ואף השתהה כחצי שנה עם בקשה לפסילת שופט. בנוסף, לעניין אחידות הענישה, טוענת המשיבה, כי הלכה היא, שהעובדה כי שנים פשעו יחד והואשמו באותה פרשיה ובאותו כתב אישום, אין בה לבדה, כדי לחייב עונש אחיד. זאת משום, שכל מקרה לגופו, ובמיוחד לאור העובדה שהמבקש היה "הרוח החיה" מאחורי כל תכנון הפרשה שבענייננו.

           דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מנסיבות העניין הפרטניות של המבקש, ועוסקת בחומרת העונש, עניין אשר אינו מקים כשלעצמו עילה לדיון בגלגול שלישי. (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123).

             דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. המבקש הינו עבריין מס, אשר יזם מעשה הברחה מתוכנן ומחושב לפרטיו, בניסיון להשיג ממנו רווחים גדולים. העבירות אותן ביצע, נעשו תוך הקפדה על פרטים, חישובים מושכלים ותוכניות מדוקדקות. המבקש אף לא היסס להציג את עצמו בשם אחר על-מנת לטשטש עקבותיו, הוא לא הודה במעשיו, לא הביע חרטה ואף ניסה להשליך את האחריות על אחרים. כל זאת, למרות שנמצאו די והותר ראיות ברורות המצביעות על חלקו ואשמתו. כמו כן, אם העונש אשר הוטל על משתתף אחר שהואשם בפרשה זו, במסגרת עסקת טיעון, חורג לקולא ממדיניות הענישה, אין בעובדה זו לבדה, כדי לחייב הקלה בעונשו של המבקש.

           אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

           על המבקש להתייצב ביום 24.7.05, לא יאוחר משעה 10:00, במזכירות בית- המשפט המחוזי בחיפה לשם תחילת ריצוי עונשו.

           ניתנה היום, ד' בתמוז תשס"ה (11.7.05).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: